טרנסג'נדרימות וההלכה היהודית

מאת: עדן ארזי

לפני זמן לא רב יצאה קריאה לבנות בת-קול להתנדב לקו תמיכה קהילתי. כותרת הקריאה הייתה "קו תמיכה ללסביות והומואים דתיים" כאשר המתנדבים הפוטנציאלים לפי המודעה הם/ן "הומואים ולסביות מהמגזר הדתי". ההודעה תוקנה מאוחר יותר כך שתכלול גם טרנסג'נדרימות וביסקסואלים/ות.

ברי לי כי הדבר לא נעשה מתוך כוונה לפגוע, אך המקרה הזה, החובר לעוד עשרות (אם לא מאות) מקרים אחרים של אירועים/הודעות/וארגונים של הקהילה הלהט"בית שבהם מושמטות ה-"ט" ו ה-"ב", רק ממחיש עד כמה נמוכה המודעות לקיומם של טרנסג'נדרימות בכלל ובציבור הדתי בפרט.

אז כן, יש טרנסג'נדרימות גם במגזר הדתי, והדילמות העומדות מולם/ן הן מורכבות ביותר. שכן בדומה ללסביות והומואים דתיים, מלבד ההתמודדות החברתית, הקשה בפני עצמה, צריכים הטרנסג'נדרימות הדתיימות להתמודד גם מול ההלכה המהווה מרכיב כל כך חשוב בחייהם.

בגיל חמש, כשלבשתי את השמלה של אחותי ויצאתי לסלון, צחקו והתבדחו על כך, אבל די מהר הבהירו לי, גם אם לא במילים, כי "בנים לא לובשים שמלות". באמת שלא הבנתי למה. לא הבנתי מדוע אסור לי ללבוש בגד שכאשר לבשתי אותו הרגשתי מאושר/ת. הרגשתי "בבית". אחר כך, כשגדלתי למדתי כי מה שאני עושה הוא גם "מתועב". מה שאני רוצה, ומבקש/ת בכל ערב מאלוקים שהאמנתי שהוא א-ל רחום וחנון, אסור על פי ההלכה. למדתי שהיותי אני עומד בניגוד גמור לעולם שבו אני חי/ה. איך אני יכול/ה לברך "שלא עשני" כאשר כל מה שרציתי הוא שיעשני? כמה צבועה אני יכול/ה להיות ולהמשיך לשבת בבית הכנסת בצהרי יום הכיפורים בעת קריאת פרשת העריות? והכעס הגדול על אלוקים שמעמיד אותי בניסיון שברור לי שלא אוכל לעמוד בו. והפחד הגדול שבמעשיי כאן אני פוגמ/ת בעולמות עליונים.

אנסה להציג כאן מקצת מההתייחסות ההלכתית הנוגעת לסוגיות שטרנסג'נדרימות מתמודדים איתן. אבל קודם לכן, קצת מושגים (ע"פ אתר חוש"ן בשינויים קלים):

העדפה מינית: לכל בני האדם העדפה מינית כלשהי. מושג זה כולל את מגוון ההתנהגויות המיניות המועדפות על-ידי אדם מסויים, ולא רק נטייה מינית כזו או אחרת. תפקידי מגדר: מערכת החוקים שקבעה החברה, כדי להורות לנו כיצד אנו אמורים להתנהג על-פי המין שלנו. תפקידי המגדר נקבעים על-ידי התרבות, וחלים על האדם מרגע לידתו. קיימות שתי מערכות נפרדות של תפקידי מגדר, האחת עבור נשים והשניה עבור גברים. לדוגמה, בתרבות המערבית, אישה "אמורה" להיות מטופחת, ואילו גבר "אמור" ללבוש מכנסיים ולא חצאית. זהות מגדר: האופן שבו אדם תופס את עצמו כאישה או כגבר. כלומר, מידת ההתאמה בין החוויה הפנימית של האדם לבין תפקידי המגדר החברתיים-תרבותיים שהצמידה לו החברה, בדרך כלל על-פי מינו בפועל. טרנסג'נדר (Transgender): מונח-על לתיאור כל אדם, שזהותו המגדרית או תפקידי המגדר שהוא מאמץ לו אינה תואמת במידה זו או אחרת את הזהות המגדרית שיוחסה לו בעת לידתו ושבה גדל. אדם, אשר זהות המגדר שלו אינה תואמת את ציפיות החברה, ובעיקר את הציפייה לפיה איבר המין קובע את הזהות המגדרית. טרנסג'נדריוּת הינה תפיסה, לפיה גבריוּת ונשיוּת אינן האפשרויות היחידות לזהות מגדר. על-פי התפיסה הטרנסג'נדרית, גבר ואישה אינן שתי זהויות נבדלות המוציאות זו את זו, אלא קיים רצף ועירוב ביניהן. אצל חלק מהטרנסג'נדרים, זהותם המגדרית מערבת אלמנטים מגדריים נשיים או גבריים; אצל אחרים, הזהות המגדרית היא נזילה ומשתנה; אחרים שוללים כל הזדהות מגדרית, או מאמצים זהות מגדרית שלישית – לא גברית ולא נשית (ר' ג'נדרקוויר). טרנסקסואל/ית: אדם, שזהותו המגדרית עומדת בסתירה לזו שיוחסה לו בעת לידתו, ושבה גדל. חוסר ההלימה בין תחושת זהות ה"אני" לבין הצורך להציג זהות הנחווית כמזויפת עלול לגרום למצוקה כה קשה, עד שאנשים טרנסקסואלים רבים מחליטים בשלב כלשהו בחייהם שאינם יכולים להמשיך לחיות במצבם, ועוברים לחיות באופן קבוע בזהות התואמת את רגשותיהם. אנשים אלה עוברים בדרך כלל טיפולים רפואיים שונים, כירורגיים וקוסמטיים, כדי להקנות לגופם מאפיינים המזוהים עם המגדר המועדף עליהם, וכך להתאים את דימוי הגוף שלהם ואת יחס החברה אליהם לתחושת הזהות המגדרית האמיתית שלהם. ג'נדרקוויר (Genderqueer): אדם, שזהותו מבטאת נתק מתפיסות מקובלות של גבריות או נשיות. ג'נדרקווירים יכולים לבטא זהות המערבת אלמנטים גבריים ונשיים, או השוללת כלל את הצורך בזהות מגדרית. יש גם ג'נדרקווירים המגדירים עצמם כבני מגדר שלישי, לא גבר ולא אישה. קְרוֹס-דְרֶסֶר (Cross-Dresser, בעבר: טרנסווסטיט): אדם, המרגיש צורך להתלבש מדי פעם בבגדי בני המגדר השני. לרוב מדובר בגברים המתלבשים כנשים, אם כי יש גם נשים רבות הנהנות להתלבש כגברים מעת לעת. אף על פי שהקרוס-דרסר מבקש להתנסות בתחושת השייכות למגדר השני, תחושה שמקנים לו הבגדים שהוא לובש, רצון זה מוגבל למעשה ההתלבשות, וקרוס-דרסרים אינם מעוניינים לשנות את מינם. בעבר היה נהוג להשתמש בכינוי "טרנסווסטיט", אך המונח נזנח בשנים האחרונות והוחלף ב"קרוס-דרסר". מלכי / מלכות דראג: דראג היא סוגה של אמנות-במה, שבה האמנים מופיעים לפני הקהל כשהם מחופשים כבני המגדר השני. הופעת הדראג היא בדרך כלל מוחצנת, מוגזמת ומתריסה, והאמן אינו מנסה כלל להסתיר את עובדת ההתחפשות למגדר השני. מגלם נשים / מגלמת גברים (Male/Female Impersonator): בדומה לאמני דראג, מגלמי נשים / מגלמות גברים הם אנשים המופיעים על במה בתפקיד בני המגדר השני, אך ביסוד הופעתם הרצון לחקות את בן המגדר השני חיקוי אמין ומושלם ככל האפשר. בישראל נוהגים לעיתים להתייחס גם למגלמי נשים / מגלמות גברים כאל מלכות ומלכי דראג.

טרנסג'נדרימות וההלכה

(כל התייחסות מגדר במקורות המובאים ואליהם היא על פי לשון אותו המקור)

לבוש / שיער ביטוי חיצוני מובהק למגדר מועדף הוא הלבוש. אמנם קיים לכאורה לבוש "יוניסקס" המתאים לשני המגדרים אך במציאות היום יומית גם לג'ינס יש מגדר. אני זוכרת את הרמות הגבה מצד אחד ואת ההתלהבות מהאומץ של גבר שקונה ג'ינס יפה גם אם הוא בקסטרו woman, מצד שני, כשהתחלתי להעז ללבוש ג'ינסים עם גזרה נשית, עוד לפני שיצאתי מהארון במקום העבודה שלי. מול הרצון לבטא חיצונית את המגדר המועדף עליך, מול הרצון להתלבש בבגדים בהם מרגישימות בנוח או רוצימות להופיע (כמו במקרים של קרוסדרסרס או דראג קינגס אנד קווינס) עומד פסוק מפורש בתורה שלכאורה אוסר על כך.

"לֹא יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה: כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ, כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה."1 השימוש בביטוי "כלי" ולא "בגד" או "שמלה" והלשון הפסיבית הננקטת כאשר מתייחסים לאישה לעומת הלשון האקטיבית בה מדובר על הגבר, מעוררים תהיות לגבי כוונת הפסוק. רוב הפרשנים רואים את האיסור לא בעצם המעשה אלא בתוצאותיו. רש"י2 מפרש את כוונת התורה בפסוק זה בהצבת גדר בפני מעשים העלולים להביא לידי ערבוב גברים ונשים ופריצות :"שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים שאין זו אלא לשם ניאוף" ולגבי הגבר – "לילך ולישב בין הנשים". עוד גורס רש"י כי "לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה". כלומר אין הכוונה כפשט הפסוק אלא רק דברים העלולים להביא לניאוף ולפריצות.

כיוון התייחסות זה ממשיך גם לגבי האיסור לאישה ללבוש מלבושים הנחשבים מלבושי איש לפי מנהג המקום3 ולכן פוסק השו"ת "יביע אומר" 4 כי אין בלבישת מכנסיים על ידי נשים משום "לא ילבש" מכיוון שיש להסתמך על דברי אלו המתירים כאשר יש צורך אמיתי בכך, כדוגמת צינה, וגם משום שכיום ישנו הבדל ברור בין מכנסי נשים וגברים ומכנסיים אינם בגדר "כלי גבר". האיסור על הלבישה מגיע, שוב, מכיוון הצניעות.

הרמב"ם 5 מוצא כי טעמה של מצווה זו הוא משום שכך היו עובדי עבודה זרה נוהגים "שילבש האיש בגד צבוע של אשה כאשר הוא עומד לפני נוגה, ותלבש האשה שריון וכלי נשק בשעה שהיא עומדת לפני מאדים". עוד אומר הרמב"ם כי המעשה אסור כיוון שהוא "מעורר את התאווה ומחייב מני פריצות" 6. לעומת גישה זו של איסור משום גדר לפריצות ומשום צניעות, עומדת הגישה האוסרת על עצם אימוצם של מאפיינים מגדריים המשויכים למגדר השני. בהרגשתי נובעת גישה זו מפחד טהור משיבוש סדרי עולם (להבנתם). כך בשו"ע האוסר על גבר אף להתבונן במראה משום " לא ילבש"7. וראו דבריו של מרן הרב עובדיה יוסף הפוסק כי אף בפורים וגם בעת שימוח חתן וכלה אין להקל ולהתיר לבישת בגדי המגדר השני שכן הדבר איסור מן התורה הוא ואין שמחת החג או שמחת חתן וכלה יכולים לבטלו. הר' יוסף קובע גם כי מצד מצוות חינוך חל איסור על ההורים להלביש בנות בבגדי בנים ולהיפך "שהאדם צריך להדריך את בניו בדרך ישרה, וזוהי דרך עקומה" 8.

מעניינים דברי הרש"ר הירש האומר: "לשיטה זו לא באה התורה לאסור את העלמת המין על ידי החלפת הבגדים, אלא היא אוסרת על כל מין את מה שמתאים בייחוד לטבע המין האחר, האיש אל יטפח את הופעתו החיצונה בשיטה המתאימה לטבע האישה, והאישה אל תופיע בעבודה המתאימה לטבע האיש וכו', אכן כל טיפוח העור והשיער, כל פרכוס, צביעת שיער, הסתכלות יתרה בראי, שהם למעלה מן הנדרש על פי נימוסי הגברים, וכן כל לבוש ותכשיט של אישה אסורים על האיש משום 'לא ילבש גבר שמלת אישה'" 9. האם כאשר לבישת בגדי המגדר השני נעשית מתוך הרגשת שייכות לאותו המגדר, מתוך רצון להעלים את המין/המגדר הקיים וללא כוונת פריצות או ניאוף ניתן להסתמך על כך? מה דינה של טרנסקסואלית (זכר לנקבה) שהיא גם לסבית, כמוני למשל? האם מכיוון ש"ישיבתי בין הנשים" יכולה להביא גם לידי מעשים זה אסור? אני מחכה לרב שירים את הכפפה ויעסוק בשאלות אלו.

אך האיסור של "לא יהיה" אינו נעצר בלבוש. התלמוד במסכת נזיר 10 מביא את הפסוק "לא יהיה כלי גבר על אישה" כהוכחה לכך שאסור לאישה לצאת בכלי זיין למלחמה שכן "כלי גבר" = "כלי גיבור". באותה גישה נוקט מדרש משלי המסביר מדוע הרגה יעל את סיסרא ביתד ומקבת ולא בחרב, שכן חרב היא כלי גבר ואסורה לנשים ולכן מצאה יעל אלטרנטיבה ביתד. שו"ת יחווה דעה 11 אומר כי אין בנשיאת נשק על ידי נשים משום "כלי גבר" כי הסיבה לכך אינה כדי להתערב בגברים. פרט לכך, משום פיקוח נפש מותר. שו"ת "אגרות משה" 12 סובר לעומת זאת כי יש בנשיאת נשק על ידי נשים משום "כלי גבר" ולכן אסור להן לשאת נשק בעיתות שלום או לצאת לקרב. רק במקרה של פיקוח נפש נשיאת הנשק מותרת לצורך הגנה עצמית ולכן התיר נשיאת נשק לנשים בגוש עציון. 13 עבור טרנסג'נדרימות רבימות הסרת השיער מחלקים שונים של הגוף לצמיתות ושלא לצמיתות היא שלב משמעותי ברכישת מאפייני המגדר השני. מעניין כי דווקא בנושא זה ההלכה היא על פי מנהג המקום. אמנם במסכת נזיר 14 מצוין כי "המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה" וגם רש"י 15 מציין פירוש זה "ד"א שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי", אך השו"ע מתייחס להסרת שער הערוה ובית השחי כעברה המצריכה מכת מרדות רק כאשר אין זה ממנהג המקום שגברים יסירו שער זה, "במה דברים אמורים, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו 16. ופירש הרמ"א "שגם מלכתחילה שרי [=מותר], רק החברים נמנעים בכל מקום" 17. בתשובה לשאלה בשו"ת אתר מורשת, משיבים רבני מכון פוע"ה: "יש תשובה של הרשב"א שהיום שזה דבר שנהוג גם אצל גברים, מותר להסיר שיער גם מבית השחי ומקום הערווה. לכן נראה פשוט שאם זה מנהג הגברים במקום שלך, אז מותר להסיר שיער." הסרת השיער לצמיתות מאזור הפנים, תהליך יקר וכואב שעוברות הרבה מהטרנסקסואליות, כרוך גם בהסרת השיער ממקומות האסורים משום השחתת הזקן.

מעניינת תשובתו של הרב דוד לאו ממודיעין לשאלה נוספת בנושא: "השו"ע (יור"ד סי' קפב ס"ב) כתב שמי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו יש אומרים שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה. כתב הש"ך (ס"ק ה) שההיתר הוא רק אם עושה זאת לרפואה, ולא ליפוי. זכור לי שמו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל התיר לנער לעשות זאת, כי לאחר ששוחח איתו הרגיש שעבור הנער זו הסרת מום ולא יופי. מעבר להיתר זה יש להזהר בדבר." 18 (ההדגשה שלי).

איסורסירוס טרנסקסואליות וטרנסקסואלים המבקשימות לעבור ניתוחים לשינוי איברי המין והרבייה או הנאלצים לעשות זאת (כדוגמת כריתת רחם לאחר תקופה ארוכה של שימוש בהורמונים זכריים), עומדים בפני איסור סירוס. לא מצאתי מקורות המתייחסים לסירוס אצל טרנסקסואליות. המקורות, להבנתי, מתייחסים לסריס כזכר פגום ולא כאישה שלמה. בנוסף, כפי שיבואר בהמשך, לטרנסקסואלימות המבקשימות "לבוא בקהל ה'" בין אם בתפילה, בין אם בנישואין, איסור זה הוא רלוונטי ביותר.

"הגמרא דנה בשאלת סירוס ור' חנינא לומד מהפסוק בויקר "וּבְאַרְצְכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ" 19 – "מניין לסירוס באדם שהוא אסור, תלמוד לומר 'ובארצכם לא תעשו' 20 . האיסור הוא "חובת הגוף" ואינו תלוי במיקומו של אדם בארץ ישראל אלא חל בכל מקום.

בארץ מתבצעים ניתוחים לשינוי מין בבית חולים אחד (תל השומר). הניתוחים מתבצעים על ידי צוות שברובו הוא יהודי. להלכה 22, מסכימים הפוסקים כי אסור ליהודי לבצע סירוס אך הם נחלקו לגבי איסור ביצוע הסירוס על ידי גוי 23

הדבר רלוונטי במיוחד לגבי טרנסקסואלים וטרנסקסואליות המבקשים לעבור את הניתוח בחו"ל.

סירוס זכר: "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת, לֹא תַקְרִיבוּ לַה'; וּבְאַרְצְכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ." 24, "לֹא-יָבֹא פְצוּעַ-דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, בִּקְהַל ה'" 25. הסירוס מוגדר כפגיעה בידי אדם ביכולת ההולדה של הזכר כתוצאה מפגיעה בדרכי הזרע שלו. על אף הקשר ההדוק ביניהם איסור סירוס ואיסור ביאה של פצוע דכא הינם שני איסורים נפרדים. טעם האיסור על פצוע דכא על פי ספר החינוך 26 הוא ב" הפסד הזרע" – כלומר פגיעה ביכולת ההולדה. הדוגמא הניתנת למקרה בו עלול אדם להפתות לנסתרס היא המנהג הקדום לכרות אשכיהם של נערים צעירים ולהפכם סריסים נושאי תפקיד בשמירה על הרמונות של שליטים. לנערים אלו ולמשפחותיהם הובטחו תנאים חומריים ומעמדיים מפליגים, וכמשקל נגד לפיתוי זה הציבה ההלכה את הגבלות החיתון.

סירוס נקבה: מקור האיסור הוא מדרבנן. הכתוב "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם" 27 נוקט בלשון זכר, אך חכמים אוסרים גם סירוס בנקבה. רבי יהודה מסכים עם חכמים בכך שהאיסור קיים אך חולק עליהם לגבי האם לוקים עליו. הוא אומר בתורת כהנים 28 כי כיוון שכתוב "בם" בזכר "אין נקבות בסירוס". הלכה נקבעה כרבי יהודה 29. בניגוד לזכרים, אין מוטלות הגבלות חיתון על נקבות שסורסו בידי אדם. אסור לסרס את האשה באיברי ההולדה, 30 אלא אם כן יש מחלה מסוכנת באותם איברים.

היחס לסריס: מספר טעמים ניתנו לאיסור הסירוס ולאיסור על פצוע דכא וכרות שפכה לבוא בקהל. כמו שראינו מעלה, סובר ספר החינוך 31 כי הדבר נעשה בכדי למנוע פיתוי נערים להסתרס תמורת טובות הנאה כמשרה בחצרות שליטים. אחרים32 סוברים כי כיוון שעיקר הנישואין מיועדים לפריה ורביה ולומדים זאת מהפסוק "לֹא-תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" 33, ולכן מצד אחד אסור לסרס כדי לא להמעיט את הפריון, ומאידך מי שהוא פצוע דכא או כרות שפכה אסור לבוא בקהל, כיוון שאין אלו ראויים להוליד, והרי הנישואין הללו לבטלה יש מי שכתב, שהטעם בזה שלא להטיל פגם וזוהמה בצורה העליונה 34. יש מי שחקר אם יסוד האיסור הוא מפני שאינו מוליד, או שהוא עונש למי שעושה פעולות כאלו באיברי המין, ומסיק שהטעם השני הוא העיקר 35. יש אומרים, שסריס אינו יכול להיות שליח ציבור 36 ויש אומרים, שמותר למנותו שליח ציבור, "אם הוא בן עשרים שנה, אם נראו בו סימני סריס, ואם לא נראו סימני סריס, אינו נקרא גדול עד שיעברו רוב שנותיו" 37. סריס אדם וסריס חמה, ופצוע דכא וכרות שופכה חייבים בברכת המזון, ומוציאים את הרבים ידי חובתם 38, וחייבים בתקיעת שופר, ומוציאים את הרבים ידי חובתם בברכת המזון, ומוציאים את הרבים ידי חובתם 39, וחייבים בקריאת מגילה, ומוציאים את הרבים ידי חובתם 40. כהן פצוע דכא וכרות שופכה – יש אומרים, שאיבד כל קדושתו, והרי הוא כזר לכל דבריו 41 ויש אומרים, שאיבד קדושתו רק לענייני זיווג, משום שאסור לבוא בקהל, אבל לעניינים אחרים הרי הוא נשאר בקדושתו ככל כהן אחר 42 ויש מי שכתב, שמכל מקום אין פודים אצלו בכורות, כי חסר לו מקצת קדושה 43. באופן כללי כתבו הפוסקים שבענייני סירוס, פצוע דכא וכרות שופכה ראוי להקל ולא להחמיר, "ואין לנו לבקש חומרות בזה, רק להדר להקל, ומצווה רבה להשתדל להיתר בעניינים אלו, לבל יודחו מקהל ה', כי זהו עניין של פיקוח נפש" 44.

סירוס כימי: פעולה הרלוונטית לטרנסקסואליות הנוטלות תרופות להורדת רמת הטסטוסטרון. תוצאת לוואי של תרופות אלו היא ירידה דרמטית בחשק המיני וביכולת להגעה לזקפה. החומרים הגורמים לעיקור נקראים בספרות ההלכה "כוס של עקרין".

לאיש אסור להסתרס גם בדרכים כימיות 45. וכן אסור לאיש לשתות כוס של עקרין גם אם הוא כבר מסורס 46. אלא שנחלקו הפוסקים ביסוד איסור הסירוס של איש על ידי אמצעים כימיים – יש אומרים, שהוא אסור מן התורה 47 ויש אומרים, שהוא אסור מדרבנן 48.

נטילת הורמונים בכלל לא מביאה בהכרח לעקרות. ידועים מקרים בהם נשים טרנסקסואליות זכר-לנקבה שבחרו לא לבצע ניתוח אך לקחו הורמונים היו בעלות זרע פורה ואף הביאו ילדים אחרי הפסקה קצרה בנטילת ההורמונים. ידוע המקרה של הגבר הטרנסקסואל נקבה-לזכר תומס ביטי שלאחר הפסקה של מספר חודשים בנטילת טסטוסטרון הרה וילד בת. לא מצאתי התייחסות לנטילת הורמונים שאינה בהכרח מביאה לעקרות. נראה כי גם פוסקי ההלכה שבויים בתפיסה המוטעה כי טרנסקסואליות = ניתוח לשינוי מין ואינם מודעים לעובדה כי רבימות מהא/נשים הטרנסקסואלים/ות אינןם מבצעותים כלל ניתוחים.

ניתוחים פלסטיים רכישת המאפיינים הגופניים של המגדר המועדף מובילה טרנסקסואלים וטרנסקסואליות רבימות לבצע ניתוחים פלסטיים שונים, החל מהסרת שדיים, הגדלת שדיים, ניתוחי אף ושפתיים וכלה בניתוחים מורכבים בפנים הכוללים בנייה מחדש של תווי הפנים באמצעות שתלי טיטניום. גם כאן, קיימים סייגים הלכתיים ברורים לגבי מתי ואם בכלל מותר לבצע ניתוחים פלסטיים. ההתנגדות הראשונית לניתוחים פלסטיים היא מעצם הסיכון לבריאות ולחיים הקיים בכל ניתוח. ההתנגדות השנייה מקורה מאיסור חובל. לדעת אלו האוסרים מקור איסור חובל בפסוק "וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ" 49. ומביאים ראיה מנזיר שהאיסור כולל לא רק מי שחובל נפשו אלא גם מי שמצער את גופו. השולחן ערוך סובר שאין לפגוע בגוף לצורך חבלה אך אם עשה זאת לתועלת אין כאן איסור. התנגדות נוספת מקורה מעצם ההשקפה כי הקב"ה בורא כל אדם כפי שהוא צריך להיות ואין לנו רשות להתערב במעשיו. אולי אני יכולה להשתמש בטיעון זה גם להצדיק את היותי טרנסקסואלית? אולי. השאלה היא האם מתן הרשות לרופא לרפא וחובתו לעשות כך חלה גם על ניתוחיים פלסטיים. ההתנגדות הרביעית מתייחסת לגברים ולנשים ומקורה ב "לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה" כשהאיסור מורחב להתנהגות מגדרית המשויכת למין/מגדר הנגדי אם ניתוחים פלסטיים נחשבים "התנהגות נשית" אזי לגבר אסור לעשות אותם. הרב ברייש בשנת 1964 התיר ניתוחיים פלסטיים והסתמך על הערתו של הרמ"א לשולחן ערוך בנושא הקזת דם להורה על ידי בנו, שסובר שלא עצם ההקזה אסורה אלא העובדה שהבן עושה זאת. כלומר שהאיסור נובע מעצם פציעת ההורה ואילו הקזת דם או קטיעת איבר לצורך חשוב כשלעצמם אינה אסורה. אסמכתה שנייה להיתרו מוצא הרב ברייש בהיתר שניתן בתוספות לאדם להוריד גלדים משום שהוא מצטער מהם. הצער הנגרם לאדם בעטיו של מום שהוא מוצא בעצמו 50 וגורם לו להתבייש ללכת בין בני האדם הוא גורם מספיק לכך שיהיה לו מותר כי "דאין לך צער גדול מזה" וראו למעלה את תשובתו של הרב דוד לאו בעניין הסרת שיער. הרב אויערבך פוסק כי ניתוח שיאפשר למישהו להשיג מראה נורמאלי וחשוב מכך, לראות את עצמו כבעל מראה נורמאלי, ניתוח כזה מותר 51. ניתוחים לשינוי מין וההתייחסות ההלכתית למגדר לאחר שינוי באיברי המין ניתוח לשינוי מין, על אף היותו נושא כבד משקל, אינו "שיא התהליך" או "סיום התהליך" בחייהם של טרנסקסואלים/ות. הנושא, בגלל היותו "צבעוני", ולתחושתי גם מפחיד עבור רבים מהציבור הרחב, "עושה כותרות". למעשה, רק כ-20% מהטרנסקסואליות (זכר לנקבה) מבצעות אותו והאחוזים אף נמוכים יותר אצל טרנסקסואלים (נקבה לזכר). אקדים ואומר כי אף לא אחד מהפוסקים מתיר ניתוחים שכאלה מהטעמים שנזכרו לעיל. כמו כן, קובעים רוב הפוסקים כי ניתוח להתאמה מגדרית הנעשה באברי המין של האדם, אינו משנה את מגדרו ההלכתי של אדם. יוצא דופן הוא הרב אליעזר ולדנברג אשר טוען כי במקרים מסויימים יכול מגדרו ההלכתי של האדם להשתנות כתוצאה משינוי אברי המין החיצוניים. שתיים מתוך תשובותיו של הרב אליעזר ולדנברג בספר השו"ת "ציץ אליעזר" עוסקות בנושא. האחת 52, נמצאת בסוף של תשובה בנושא השתלות ובמיוחד בנושא השתלות לב. בתשובה זו מתייחס הרב לשינויים אורגאניים/משמעותיים של הגוף כמו אדם ששינה מינו מגבר לאישה ולהפך. הוא מציין שניתוחים כאלו נעשים במקרים מיוחדים ונדירים. הרב ולדנברג מביא מקור מלפני מאות שנים ובו מקרה של אישה שהשתנתה לגבר. לא ברור בדיוק ממה שהוא כותב מה הייתה התופעה המוזכרת אך היה ברור לעין כי אדם שהייתה נקבה בהופעתה עכשיו הוא זכר בהופעתו. בעיסוק בנושא האם אדם כזה צריך/צריכה גט מבעלה, אחד מהמקורות המצוינים על ידי רבי ולדנברג טוען שלא, כיוון "שלאישה זו הרבה סימנים של גבר הגלויים לעין החשופה. היא לא צריכה גט כיוון שהינה באמת גבר". אותו המקור ממשיך ואומר שבברכות השחר שאדם זה אומר במקום "שלא עשני אישה" "ששינה אותי לגבר". הרב ולדנברג מציין במקום אחר כי גבר שהפך אישה אומר "ששינה אותי כרצונו" במקום "שעשני כרצונו". (וראו למטה התפילות שחוברו בקובץ "כולנו"). מרכיב חשוב של תשובה זו הוא בכך ששינוי של מין הגורם לשינוי למראה שרובו הוא של המין הנגדי, גורם לשינוי במגדרו של האדם בעיני פוסק מקובל בקרב ההלכה היהודית האורתודוכסית. ודי בכך בכדי לסיים נישואין שלא על ידי גט או מוות, מצב שהוא מצב קיצון בדת היהודית ורק בעל שיעור קומה כמו הרב ולדנברג יכול לפסוק כך. התשובה השנייה53 מתחילה במכתב לרב ולדנברג מרופא שקרא את התשובה הראשונה ורצה לשאול לגבי מקרה שקרה בבית החולים בו הוא עובד – מקרה של אי רגישות לאנדרוגנים. ילד נולד עם מראה שהוא ברובו נקבי. קיימות שפתי נרתיק ודגדגן אך היה גם אשך אחד באחת מהשפתיים. בדיקה כרומוזומלית העלתה שהילוד הוא XY כלומר זכר גנטי. בבדיקה פולשנית לא נמצאו איברים זכריים בתוך גוף הילוד. שתי שאלותיו של הרופא היו: 1. האם מותר לנתח את הילוד על מנת להפכו לנקבה פונקציונאלית (כך במקור – מרגיז, נכון?) 2. והאם, לאור האיסור על סירוס, מותר להוריד את האשך היחיד? הרב ולדנברג החל את תשובתו בקביעתו שהעובדה שאין איברים זכריים פנימיים אינה רלוונטית. "אברי המין החיצוניים של היילוד כפי שתיארת הם נקביים ואין לו אברי מין חיצוניים של זכר. רק בדיקה גנטית הראתה שנוכחים תאים זכריים ולכן לפי דעתי גם אם נשאירו כפי שהוא הוא יהיה בעל מעמד של נקבה, כיוון שהאיברים החיצוניים הנראים לעין בלתי מזוינת הם אלו הקובעים בדת היהודית". בתשובתו מתייחס הרב ולדנברג גם לשאלה האם איסור הסירוס תופס כאשר האשך אינו פעיל. בהקשר לכך יש דעות לכאן ולכאן. אדגיש שעמדתו של הרב ולדנברג שאיברי המין החיצוניים הנראים לעין הם אלו שיקבעו את ההתייחסות ההלכתית לאותו אדם רלוונטית רק במצב נתון שלאחר ניתוח. אין כל רמז לכך שלקיחת הורמונים או הניתוח עצמו מותרים. מעניין להשוות סוגיה זו לדעתו של הרב ולדנברג לגבי הפלות. הדת היהודית מתייחסת להפלות כדבר לא רצוי וקרוב לשפיכות דמים. למרות זאת, חיי האם גוברים תמיד והיכן שיש סכנה לחייה רבנים כמעט תמיד מתירים הפלה. הרב ולדנברג מחשיב גורמים פסיכולוגיים כבעלי משמעות. הוא מכיר בטראומה פסיכולוגית כמקור סיכון לאם וזה מהווה בסיס להתרת הפלה גם אם אין סיכון פיזי לאם. בקרב טרנסקסואלימות קיים אחוז גבוה של דכאונות קליניים ו/או נסיונות התאבדות. האם ניתן להתחשב בנתון זה ולעשות גזרה שווה לסטרס הפסיכולוגי שחווים א/נשים טרנסג'נדים על מנת להתיר במקרים מסויימיםשימוש בהורמונים ו/או ביצוע ניתוחים? גישה אחרת בתכלית אנו מוצאים אצל מספר רבנים המתייחסים אל טרנסקסואלימות לאחר ניתוח על פי מינם הגנטי ומגדרם הקודם 54. הרב רפפורט (אלפארד, אנגליה) נשאל לגבי אישה טרנסקסואלית לאחר ניתוח המבקשת להתגייר ונסתפקו מה יהיה מעמדה ההלכתי כגבר או כאישה. עונה הרב שמוטב לאותו אחד (התייחסות בזכר כמובן) שלא יתגייר שמא לא יוכל לעמוד בפני יצרו וימשיך להתלבש ולהתנהג כאישה. הרב רפפורט חולק על דברי ה"ציץ אליעזר" באמרו שהשוואה שהצי"א עושה בין שינוי מין עצמי/על ידי הקב"ה לבין שינוי מין על ידי ניתוח וטוען כי אין הנידון דומה לראיה כי "מכל מקום כלפי שמיא גליא שאין תוכו כברו ואל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו ובאמת אינו אלא איש שחיבל בעצמו ועל ידי זה נעשה בעל מום קבוע" 55. גם הרב משה שטיינברג חולק על דברי ה"ציץ אליעזר" לעניין סירוס אנדרוגינוס: "ומה שכתב הציץ אליעזר: "אבל כשעדיף מכמה בחינות להופכו לנקבה, גם כן אין לאסור", יש לפקפק בכך. כי הנה בעל ההפלאה בספרו פנים יפות כתב, שאיסור סירוס לא גרוע מעץ פרי שאסור להשחית, ובאיסור השחתת עץ מאכל מבואר, שאם השבח מרובה על הפירות מותר לקצצו. לפי זה היה מקום לומר, לכאורה, שאם רוצים לסרס שור כדי שיהא יותר מועיל למלאכתו או לפטמו, אין בזה איסור. לכן הזהירה התורה במפורש "ובארצכם לא תעשו", כלומר, אל לך ללמוד היתר, שאם זה לטובת הדבר אז הסירוס מותר – אלא מכל-מקום אסור. מכאן, שאפילו במקרה שעדיף הדבר מכמה בחינות לסרס את איברי המין הזכריים ולהופכו לנקבה, אסור הדבר, לדעת הפנים יפות. בסיכום, נראה לי, שיש למנוע לסרס את איברי המין הזכריים של האנדרוגינוס ולהופכו לנקבה, הן מחשש איסור סירוס והן מטעם חובל בעצמו ללא צורך, וגם אין להפקיעו מן המצוות שעליו לקיים ככל זכר. אבל לבצע ניתוח באיברי המין הנקביים ולהופכו לזכר, נראה שאין לאסור, אם יש צורך בדבר"56. הגישה הזו, שניתוח לשינוי מין מזכר לנקבה אסור וניתוח ההופך נקבה לזכר מותר מקוממת ונובעת לדעתי מראיית הזכר כעליון וכל "פגיעה" בזכרותו הינה חבלה, בעוד שהפיכת נקבה לזכר יש בה מין ה"שדרוג". גם הרב מרדכי הלפרין חולק על דברי ה"ציץ אליעזר": "כדאי לדעת שבכל מקרה אין כאן שינוי אמיתי של איברי הרבייה. אלא תחליף רקמתי בו משתמשים הפלסטיקאים. וכמובן נשללת יכולת ההולדה מהמנותח. אילו היה באמת ניתן לבצע היפוך מין כמו שמתקיים באופן טבעי בכמה בעלי חיים, אז הייתה לכך בוודאי גם השפעה על המסקנות ההלכתיות." גם כאן קיימת ההבדלה בין שינוי מין טבעי/אלוקי לשינוי מין הנעשה על ידי ניתוח57. אותו הרב הלפרין בראיון עם צבי עצמון לכתב העת גלילאו בשנת 1998 מתייחס לשאלה זהה: "במקרים של סכנת חיים ממשית מותרת כריתת האשכים. למשל, במקרה של סרטן הערמונית (גליליאו 22 עמ' 9), שהורמון האשכים טסטוסטרון מחמיר אותו, מותר, ולפעמים גם יש חובה, לכרות את האשכים. לעומת זאת, איום בהתאבדות מוגדר כפיקוח נפש רק במקרה של מחלת נפש, אחרת הוא מוגדר כניסיון סחיטה. סירוס של אישה (כריתת השחלות) אסור גם הוא, אם כי כאן החומרה פחותה במקצת. "מה המעמד ההלכתי של גבר שבכל זאת עבר ניתוח להחלפת המין – האם מוטלות עליו חובות הלכתיות כגבר או כאישה? האם עליו להניח תפילין או להדליק נרות שבת? ולאן עליו לפנות בבית הכנסת – אל ספסלי הגברים או לעזרת הנשים?" תשובתו של הלפרין הובעה בקול שהיה בו נימת-מה של קלילות, אני מניח שמתוך תחושה (מוצדקת) ששאלה זו יותר משהיא בעיה מעשית, היא נועדה לבחון גבולות. וכך הייתה התשובה: אם החלפת המין (ולו בניתוח) איננה אלא מעשה חיצוני, ברור שמי שהיה גבר נותר גבר. אלא מאי? אם הוא יבוא בבגדי אישה לבית הכנסת לא יותר לו להיכנס, גם לא לעזרת הגברים, שהרי מדובר בפרובוקציה. אדרבא, יחליף את בגדיו, ישנה את דרכיו, אזי יתקבל בברכה. במאמר מוסגר אזכיר כי הרב אליהו אברג'ל, אב בית הדין הרבני באזור הדרום קבע בפסק הלכה – כך פורסם לאחר שנתקיימו שיחותיי עם הרב ד"ר הלפרין – כי גבר שעבר ניתוח לחילוף מין כשר למניין – ובלבד שיטיב את דרכיו ויעשה תשובה. "ומה עם איכות חיים, האם היהדות אינה מתחשבת באיכות החיים?", חזרתי ושאלתי. תשובתו של הלפרין הייתה נחרצת: גבוה מעל השאיפה לאיכות החיים קיימים עקרונות המוסר וההלכה היהודית. השאיפה לאיכות חיים אינה יכולה לדחות איסורים שמקורם בתורה." מבחר ציטוטים מתוך שו"ת אינטרנטים מהשנים האחרונות מלמד כי עם השנים נדרשו רבנים לתת דעתם יותר ויותר לנושא טרנסג'נדריות וא/נשים טרנסג'נדרים:

• "מי שנולד זכר נשאר זכר … וכך מי שנולדה נקבה", לגבי היחס האישי, זה קצת יותר מורכב. בעיקרון היחס הוא כמו אל כל יהודי מבולבל שטועה ועושה דברים אסורים,. לפעמים צריך לקרב ולפעמים יש להיזהר ממתן לגיטימציה, ויש כאן בעיה של בן אדם לחברו וצריך לשקול כל מקרה לגופו." (הר' אפי קיציס, שו"ת כיפה תשס"ז)

• "גבר שעבר נתוח שינוי מין נשאר זכר ומחוייב במצוות כאיש…. וכן אישה שעברה נתוח או טיפול זה או אחר, היא עדיין אישה לכל דבר (הרב יובל שרלו, שו"ת כיפה תשס"ז)

לעניין נישואין:

• "ואם היה נשוי הוא נשאר נשוי ואשתו צריכה גט אם רוצים להיפרד" (הרב יובל שרלו, שו"ת כיפה תשס"ז)

• במידה ואומץ שם חדש לא קוראים בשם זה בגט כי אין לקרוא בשם שמפרסם חטא גדול (הרב ח. ג'קטר, תחומין, כג, תשס"ג)

• "גבר שעבר סירוס אסור לו להתחתן לא עם אישה ולא עם גבר. עם גבר אסור כיון שהוא עצמו גבר. עם אישה אסור כיון שהוא כרות שופכה" (הרב יובל שרלו, שו"ת כיפה תשס"ז)

קול באישה:

• באם הקול לאחר השינוי המגדרי הוא נשי חל עליו דין "קול באישה" על אף שהשינוי הוא מלאכותי והגבר נשאר גבר. (ע"פ שו"ת אתר ישיבה הר' יעקב אריאל תשס"ז)

נגיעה:

• "מותר לגעת בגבר ששינה מינו לאשה, אך על זה נאמר התרחק מן הכיעור וכו´" (הר' איתן זן-בר, שו"ת כיפה, אלול תשס"ט)
  

קבורה של א/נשים לאחר ניתוח לשינוי מין עם התבגרות אוכלוסיית הטרנסקסואלים והטרנסקסואליות היהודים בישראל הופכת סוגית קבורתם/ן לרלוונטית יותר ויותר. בעוד שלחלק מהא/נשים לא משנה כלל מה תהיה ההתייחסות אל גופתם לאחר מותן/ם, המחשבה על קבורה שלא במגדר שבחרת כנכון עבורך, מעוררת חלחלה אצל אחרימות. המצב סבוך אף יותר אצל טרנסג'נדרימות אשר המין הרשום בתעודת הזהות שלהם/ן שונה מהמגדר בו הם/ן חיימות. במדינת ישראל, המתקדמת מאד יש לאמר, לעומת ארצות אחרות, בתחום זה, מתבצע שינוי של רישום המין בתעודת הזהות רק לאחר ניתוח של איברי המין התחתונים הן בנקבות והן בזכרים. כפי שכתבתי מעלה, רק מיעוט מבין הטרנסקסואליות ומיעוט קטן אף יותר מבין הטרנסקסואלים עוברימות ניתוח שכזה. כמו כן, זכורים בארץ מקרים בם נקברו טרנסקסואליות על פי בקשת משפחתן במגדר ההפוך לזה שבו חיו. בתשובה לשאלה בנוגע להתייחסות ההלכתית הנוגעת לקבורת א/נשים לאחר ניתוח לשינוי מין שהפניתי לצוות מכון עיתים בשו"ת של אתר מורשת, השיבו הרב שאול פרבר וצוות מכון עיתים: "כפי שכתבת יש מחלוקת בשאלה כיצד להתייחס למי ששינה את מינו, ולכן יש גם מחלוקת לגבי הקבורה. בפועל חלק מחברות הקדישא נוהגות על פי דעתו של הציץ אליעזר וחלק על פי הדעה של הרב הלפרין והרב רפופורט"63. הרב יעקב אריאל בתשובה לשאלה אינטרנטית לגבי תהליך הטהרה של אישה טרנסג'נדרית קבע כי " אין צורך כלל לטהרו, אפשר לקוברו כמות שהוא" היחס החברתי לא/נשים הטרנג'נדרים על אף ההתנגדות ההלכתית, הנחרצת ברוב המקרים לעצם תהליך השיוי, אני חשה בשינוי בטון ההתייחסות לא/נשים טרנסג'נדרים (כמעט לחלוטין לנשים טרנסג'נדריות, כי כמו שכתבתי, גברים טרנסג'נדרים הם משהו שרוב הרבנים בשיח הציבורי היום לא מתייחסים אליו כלל). דוגמא לכך הם דבריו של הרב שרלו "התורה אינה מתעלמת כלל וכלל מעולם התחושות של האדם, אולם יש תחושות שהיא קוראת להתמודד עימן …. בתוכנו חיים אנשים עם עולם כל כך מסובך ומורכב, ואנו מבחוץ מתירים לעצמנו לשפוט אותם ולהתייחס אליהם בדרך אטומה מזלזלת ושופטת. זו אחד מתיקוני המידות העמוקים שאנו צריכים לעשות במהלך חיינו, ובחודש אלול. העובדה שאנו סוברים שחובה על האדם לחיות בדרך מסוימת אינה מתירה לנו להתעלם מכל עולם הקושי והכאב שהדבר יוצר. " (הר' יובל שרלו, שו"ת כיפה אלול תשס"ט), הרב דרור ברמה בתשובה לשאלה אינטרנטית ענה במאמר מפורט המסתמך על הקביעה שהייתה נכונה בזמן כתיבת תשובתו כי טרנסקסואליות מוגדרת כמחלת נפש. הוא מבדיל בין אלו ה"רוצים לחיות .. מרגישים נח… במגדר האחר" שעבורם הוא טוען שזהו יצר שיש להתגבר עלין לבין אלו ההוזים " שזו אינה שאיפה או תאווה עבורו אלא דלוזיה" שעבורם הוא מציע את הפתרון של "שוטה לדבר אחד" כיצד מתייחסים אל "שוטה לדבר אחד"?

• לא ישותף במניין

• יותר לו לעמוד בעזרת נשים וללבוש בגדי נשים

• פסול לנישואים, גירושים, עדות "ולשאר כל התחומים הנוגעים לשיבוש דעתו"…

• "על החברה להתייחס אליו כאל חולה במחלה נפשית ששיבשה את דעתו בעניין זה … ולא להוסיף צרות על צרותיו." (שם)

ובכן, אני מוחלת טובות. נכון שחלק מחברותי טוענות שיש כאן פתח לשינוי אבל אני מסרבת להחשב כ"שוטה" ולו רק "לדבר אחד" בכדי שיביעו כלפי אמפטיה. נכון למאי 2013 טרנסקסואליות אינה מוגדרת עוד כמחלת נפש, כך שגם בסיס זה לדבריו של הרב ברמה התערער. המונח Gender identity disorder שונה בהוצאה האחרונה של ה DSM-V – ספר ההנחיות לפסיכיאטרים – ל Gender disphoria. קרוס דרסינג מוגדר כ Transvestic disorder וכשכזה מתייג עדיין א/נשים טרנסג'נדירם רבימות כחולים. היחסלטרנסג'נדרימות בזרמים הקונסרבטיביים ורפורמים ב 22 למרץ 2006 הוחלט ברוב גדול באסיפה הרבנית של התנועה הקונסרבטיבית להקל על קביעת הלכות בנושאים מרכזיים ביניהם שאלת ההכרה ההלכתית בהומוסקסואליות. הוועידה החליטה שסוגיות הקשורות בגייז תהיינה במעמד של "תקנה", כלומר קביעת הלכה מחייבת, ולא של "תשובה", כלומר פרשנות לגיטימית אך לא מחייבת. הקול הליברלי בתנועה ובמיוחד הקבוצה KESHET JST רשם הישג. אך גם קול זה מתייחס בפרסומיו ל "equality of lesbian and gay Jews in Conservative Judaism."59 אף מילה על טרנסג'נדרימות באתר של "קשת רבנים",60 באתר של "קשת רבנים קבוצה של למעלה ממאה רבנים קונסרבטיביים גיי פרנדלי, מצאתי הצהרת כוונות האומרת "אנו מצהירים שגייז, לסביות ביסקסואלים וטרנסג'נדרס יהודים ישתלבו באופן מלא בחיי הקהילה ויגיעו לעמדות מקצועיות ומנהיגותיות". ההצהרה מופיעה בווריאציות שונות בכל דפי האתר אך מעשית, למשל בחלק בו מצויות תפילות וסדרי טקסים המופנים לקהילה הגאה לא מצאתי אזכור כלשהו לטרנסג'נדרימות. בזרם הרפורמי ביהדות לעומת זאת קיימת התייחסות לשילובו של האדם הטרנסקסואל בחיים הדתיים של הקהילה במהלך התהליך המורכב של שינוי מין. התייחסות כזו ניתן למצוא בקובץ תפילות בשם "כולנו" שפרסמה התנועה הרפורמית באוגוסט 2007. הקובץ כולל גם תפילות "שנועדו ללוות את האדם היהודי שעובר את אחד השינויים המרכזיים והמהותיים בחייו" כפי שהסביר הרב ריצ'ארד אדרס, שעמד בראש הצוות שחיבר את המדריך "כולנו". את החלק העוסק בטרנסקסואלים חיבר הרב אליוט קוקלה, רב טרנסג'נדר F2M (מנקבה לזכר), שנקרא למשימה על ידי אנשי התנועה. מדובר בשתי תפילות קצרות, בתנועה הרפורמית הסבירו כי התפילה מחברת בין ההיסטוריה, המורשת והעוצמה של היהדות, לבין התהליך המורכב של שינוי המין. נוסח התפילות המלא.61

"Blessed are You, Eternal One, our God, Ruler of time and space, the Transforming One to those who transform/transition/cross over". "Blessed are You, Eternal One our God, Ruler of time and space, who has made me in God’s image".

גם כאן, כמו בתפילות שמציע הרב ולדנברג (האורתודוכס) "האחריות" לשינוי מוטלת על אלוקים. בהקשר לתפילה השנייה מעניין לציין את דברי מדרש רבא לפסוק שקראנו בפרשת בראשית רק לפני מספר שבועות. "וַיִּבְרָא אלוקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אלוקים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". המדרש ב"בראשית רבה" אומר: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם. א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן" 62.

סיכום

היותו של אדם טרנסג'נדר יהודי המעוניין לחיות על פי ההלכה, מציבה בדרכו אתגרים לא מעטים. החל מרגע שאדם זה פוקח את עיניו ומתפלל את תפילות השחר, דרך חיי היום יום שלו, בקהילה, בבית הכנסת ועד מותו, מוצבים בדרכו סייגים מגדריים-הלכתיים. כיום רק הזרם הרפורמי ביהדות נותן פתרונות לאדם זה . . מה יעשו כל אותן/ם המעוניינימות באורח חיים אורתודוכסי, בכנות, איני יודעת להשיב השינוי בהגדרת טרנסקסואליות ממחלת נפש ל Disphoria – תחושת אי נוחות ועצב – שנעשה אחרי שנים של לחץ מצד הקהילה הטרנסג'נדרית העולמית, מצד אנשי מקצוע בתחום ולחץ ציבורי רק מחזק את ההכרה שהגדרות מעין אלו שהובילו במשך שנים לסיטגמטיזציה ועוינות כלפי א/נשים טרנסג'נדרים ( רק זכרו כי בעבר הופנו אותן הגדרות כנגד הומוסקסואלים שהוגדרו לחולי נפש ב DSM עד שנת 1973 בה בעקבות לחץ מתמשך הוצאו מהגדרה זו), מקורן בדעות קדומות, בורות והתנשאות ועם לחץ מתמשך ושיח ציבורי גובר, סופן להשתנות. אני מאמינה שאל לנו לחפש תשובות אצל הרבנים. השינוי יבוא מלמטה, מתוך הא/נשים שמרכיבים את הקהילות שאותם רבנים מנהיגים. א/נשים הנחשפים יותר ויותר לא/נשים טרנסג'נדרים: במדיה, בחיי היום יום, בכנסים , בתקשורת, בחינוך לסובלנות, כי זה הרי כל הסיפור, לקבל את האחרים, את עצמך. ***

קלונימוס בן קלונימוס, מתרגם וסופר יהודי בן ימי הביניים מתפלל בספרו "אבן הבֹּחן":

אָבִינוּ שֶבַּשָּמַיִם / שֶעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵש וּבַמַּיִם / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֻמָּהּ / וְהָפַכְתָּ דִּינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶה נָחָש לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם סוּף לְיַבָּשָה / וְקַרְקַע הַיָּם אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָה / הַהוֹפְכִי הַצּוֹר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִיש לְמַעְיְנוֹ מָיִם / מִי יִתֵּן וְתַהְפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה! / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה / גְּבֶרֶת הַבַּיִת הָיִיתִי וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָא … וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר / לָמָּה אֶבְכֶּה וְלָמָּה אֶתְמַרְמָר / אִם אָבִי שֶבַּשָּמַיִם גָּזַר עָלַי / וְנָתַן בִּי מוּם קָבוּעַ אִי אֶפְשָר לַהֲסִירוֹ מֵעָלָי / וְהַדְּאָגָה בְּמַה שֶּאִי אֶפְשָר כְּאֵב אָנוּש וָחֵבֶל / וְלֹא יוֹעִילוּ בָהּ תַּנְחוּמִין שֶל הֶבֶל / אָמַרְתִּי אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / עַד אֶגְוַע וְאֶבֹּל / וְאַחַר שֶכָּךְ לָמַדְתִּי מִפִּי הַשְּמוּעָה / שֶמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה / אֲבָרֵךְ בְּקוֹל נָמוּךְ בְּשָׂפָה חֲלוּשָה / בָּרוּךְ אַתָּה ה' שֶלֹּא עָשַׂנִי אִשָּה.

אבל אני מעדיפה את שירה של חנה קליין "אחוויות":

אחוויות "לְאָחִי הַחֲתִיךְ, אָחִי הַמְנֻתָּח, אָחִי הֶחָתוּךְ הַשָׁמֵחַ, אָחִי שֶׁתִּפְלֵל כָּל בָּקְרוׁ בָּרוּך שֶלּּׁא עָשַׁנִי – אָחִי הָאָהוּב- אַמִּיץ מִזָּכָר, עַז מִגֶבֶר – נָחוּשׁ כְּמוׁ אַגָּדָה עַל לוֹחֶמֶת עַתִּיקָה אָחִי שֶׁחָתַךְ אֶת הַזַּיִן עַד שֶׁנּוׁתַר אֲחוׁתִי הַמְחֻיֶּכֶת אֲחוׁתִי הַמְפׁאֶרֶת, שְׁנוּנַת הַשִׁמְחָה וְרַבַּת הַשְּׁמָלוׁת – זוׁ הַמַּלְכָּה זוׁ הַמַּלְכָּה הַלּוׁחֶמֶת, הָאוׁמֶרֶת, בְּרוּכָה אֲנִי, שֶׁעָשִׂיתִי אוׁתִי, כִּרְצוׁנִי, אִׁשָּה! וְכׂה אָהַבְתִּי, בְּהַעֲרָצָה שְׁקֵטָה, אוׁתָךְ- אוׁתְךָ"

('אחוויות' מאת חנה קליין, האנתולוגיה "גאים להציג", הוצאת שופרא)

תודות: לזוגתי טל שהעירה והאירה את עיני בנקודות רבות ולאופיר, אביגיל והראל שהפנו אותי למקורות נוספים והעירו הערות חשובות ולעורכת שידעה לשזור מהחוטים שהעברתי לה את האריג שלמעלה.

7.6.13

1. דברים כב ה, פרשת כי-תצא [>]

2. שם, ספרי נזיר פ"א [>]

3. ש"וע "יורה דעה", סימן קפב [>]

4. ח"ו סימן יד [>]

5. מורה נבוכים, ג', ל"ז [>]

6. שם [>]

7. שו"ע, יורה דעה, קנו, קפב [>]

8. שו"ת "יחווה דעת", הרב עובדיה יוסף, חלק ה סימן נ, וראה גם את דבריו בשו"ת "יביע אומר" חלק ה-יו"ד סימן יד [>]

9. פירוש הרש"ר לפרשת כי-תצא [>]

10. בבלי נזיר, נט ע"א [>]

11. בבלי נזיר ח' סימן נה [>]

12. או"ח ד' סי' עה [>]

13. התרגום הארמי למקרא המיוחס ליונתן מציע פרשנות אחרת ל "כלי גבר" . לשיטתו "כלי גבר" הינם כלים הייחודים לגברים ע"פ ההלכה והם ציצית ותפילין. פרשנים שבאו אחריו לא השתמשו במדרש זה, כך שמלבד היותו מעניין אין למדרש זה תוקף הילכתי [>]

14. בבלי נזיר, נט ע"א [>]

15. דברים כב ה [>]

16. שו"ע "יורה דעה", סימן קפב [>]

17. שם [>]

18. http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=45338 וראה גם תשובתו ב http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=22582 [>]

19. ויקרא כב כד [>]

20. בבלי שבת, קי ע"ב [>]

21. ע"פ מאגרי מידע לרפואה אתיקה והלכה [>]

22. רמב"ם איסורי ביאה, טז, י. וראה גם שו"ע אבן העזר, ה, יא [>]

23. http://www.medethics.org.il/articles/misc/other1.asp [>]

24. ויקרא כב כד [>]

25. דברים כג ב [>]

26. ספר החינוך פרשת כי תצא, מצוה תקנט, שלא יקח סריס בת ישראל [>]

27. ויקרא כב כה [>]

28. תורת כהנים (ספרא) פרשת אמור, פרק ז, אות יב [>]

29. רמב"ם איסורי ביאה טז, יא, שו"ע אבן העזר ה, יא; החיד"א בברכי יוסף, אבהע"ז ה, ס"ק יד; אגרות משה אבהע"ז חלק ד סי' לד בדעת המגיד משנה על הרמב"ם שם, ובדעת פירוש ר' הלל על הספרא; מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב, סי' מז, דף ק, רע"ב (הובא בשו"ת "יביע אומר" חלק ח), אבהע"ז סי' יד אות ו. ועוד [>]

30. שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' יג; שם ח"ד סי' לג-לו. וראה שם בסי' לו, שהתיר הסירוס בגלל נסיבות מיוחדות של מצב האשה, עיי"ש [>]

31. ספר החינוך פרשת כי תצא, מצוה תקנט, שלא יקח סריס בת ישראל [>]

32. רמב"ם במו"נ ח"ג פמ"ט; רבנו בחיי, דברים כג ב; ס' החינוך מ' רצא [>]

33. ישעיהו מה יח [>]

34. טעמי המצוות לריקנטי, בסוף הספר [>]

35. שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב חאבהע"ז סי' טז [>]

36. יש"ש חולין פ"א סי' מח (הובא במג"א סי' נג סקי"א, ובמ"ב שם סקכ"ח); שו"ת לב חיים ח"ג סי' לה [>]

37. שו"ת פאר הדור סי' קטו; טושו"ע או"ח נג ט; שו"ת ממעמקים ח"ג סי' י. וראה במס' סופרים יד יז, דמשמע שיש אמנם שתי דעות בנידון. וראה בפרמ"ג א"א סי' נג סקי"א. וראה עוד בטושו"ע או"ח נה ה, וברמ"א שם. וראה בתשובות הרמב"ם סי' קיב, בתוך קובץ תשובות הרמב"ם ואיגרותיו, שמי שלא צימח זקנו כלל מותר למנותו שליח ציבור מבלי שום נדנוד ופקפוק, שאין דבר זה תלוי במציאות שיער או היעדרו [>]

38. תוספתא ברכות, ה טו [>]

39. תוספתא ר"ה, ב ד [>]

40. תוספתא מגילה, ב ד [>]

41. ח"מ סי' ה סק"א. וראה ראב"ן יבמות עו ע"א, שהוא כחלל [>]

42. מאירי יבמות עו ע"א; ב"מ, הובא בפת"ש אבהע"ז סי' ה סק"א; חזו"א אבהע"ז סי' ד אות ה [>]

43. שו"ת חלקת יואב סי' ג וראה גם http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject97.asp [>]

44. שו"ת עין יצחק ח"א חאבהע"ז סי' י; שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' קג אות ט; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' מט [>]

45. אוצה"פ סי' ה סקס"ז אות אאוצר הפוסקים סימן ה' סעיף י' ס"ק נ"ז [>]

46. מנ"ח מ' רצא סק"א. וראה חזו"א אבהע"ז סי' יג, שהביא מחלוקת הראשונים בנידון [>]

47. הרמ"ך, הובא בבית יהודה ח"ב סי' מז; נתיבות לשבת סי' ה סק"ו; שו"ת תורת חסד סי' לח אות ה. וכן משמע מתוס' בכורות לט ע"א ד"ה כולם [>]

48. מאירי שבת קי ע"ב; יד דוד תשובה בסוף הספר סי' א; בית יהודה (עייאש) ח"ב סי' מז. וכן משמע מרמב"ם איסורי ביאה טז יב, וראה בחזו"א אבהע"ז סוסי' יג. וראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח חאבהע"ז סי' יד [>]

49. בראשית ט ה [>]

50. בבלי שבת, נ' ע"ב [>]

51. על פי מאמר של דר' דניאל אייזנברג באתר http://www.aish.com/hsociety/science/Judaism and_Cosmetic_Surgery.asp [>]

52. כרך 10, חלק 25, פרק 26 סעיף 6 [>]

53. מ1971 כרך 11, חלק 78 [>]

54. על פי Beth Oren’s gender pages עם תוספות שלי [>]

55. קשר, גליון 34, פברואר 2004 [>]

56. מתוך מרכז מאגרי מידע לרפואה אתיקה והלכה, "שינוי מין באנדרוגינוס" ראו סוף המאמר בו הוא חולק על דברי ה"ציץ אליעזר" [>]

57. בתגובה ל"שאלה באתר "כיפה [>]

58. http://www.kipa.co.il/ask/show/116537 [>]

59. http://keshetjts.org [>]

60. http://keshetrabbis.org/?page_id=11 [>]

61. ע"פ http://www.gogay.co.il/today/files/5716.asp [>]

62. בראשית רבה, ח', א' [>]

63. http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=92326 [>]